החלטה בתיק רע"ב 3540/11

השופט  י' דנציגר:

           לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט י' אברהם) בעת"א 31211-08-10, במסגרתה הורה לשירות בתי הסוהר ולמשטרת ישראל לשוב ולשקול בחיוב את בקשת המשיב ליציאה לחופשה.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.        כפי שעולה מהבקשה שלפנינו, המשיב הינו אסיר אשר נידון למאסר בפועל לתקופה של 15 שנים בגין עבירות קשירת קשר לפשע, איומים, תקיפה, הכשלת שוטר ועוד. לטענת המבקשת המשיב ואחיו מעורבים בפלילים ומצויים ביריבות אל מול משפחות פשע אחרות ועל רקע דברים אלו התפתחו סכסוכים אלימים ועקובים מדם. המשיב מסווג בקטגוריה ב-1 והמשמעות היא שאין להוציאו לחופשות אלא באישור משטרת ישראל. על בסיס הערכות מסוכנות התנגדה משטרת ישראל לשילובו של המשיב בסבב חופשות מחשש לפגיעה בו על ידי יריביו וכן מחשש כי המשיב יפגע באחרים ויהיה מעורב בפלילים במהלך חופשתו. עוד יצויין כי בעניין אחיו של המשיב,  שאף הוא מרצה עונש מאסר של 15 שנים במסגרת אותה הפרשה, הורה בית המשפט לעניינים מנהליים לשירות בתי הסוהר ולמשטרת ישראל "לשקול מחדש ובחיוב" את בקשת אחיו של המשיב ליציאה לחופשה. בקשת אחיו של המשיב נשקלה מחדש ונדחתה. על כך הוגשה בקשה לבזיון בית המשפט. בהחלטתו מיום 27.4.2011 קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים את בקשת הבזיון והורה להוציא את אחיו של המשיב לחופשה בת שמונה שעות, לא יאוחר מיום 5.5.2011 וכך אכן נעשה.

2.        המשיב הגיש מספר עתירות לבית המשפט לעניינים מנהליים בנוגע לאי שילובו בסבב חופשות. עתירתו הקודמת של המשיב (עת"א 5658-05-10) שכוונה כנגד ההתנגדותם הנמשכת של הגורמים המוסמכים לשלבו בסבב חופשות נדחתה ביום 27.6.2010, כאשר לתגובת המבקשת צורפה חוות דעת של משטרת ישראל בה צויין כי המשיב ואחיו הינם עבריינים בעלי קשרים עם עבריינים בכירים לרבות עבריינים המשתייכים לארגוני פשיעה מוכרים וכי משפחתו של המשיב ידועה בפעילותה הפלילית. עוד צויין כי בין משפחתו של המשיב לבין משפחה אחרת המעורבת בפלילים קיים סכסוך עקוב מדם.

ההליכים לפני בית המשפט לעניינים מנהליים

3.        באוגוסט 2010 הגיש המשיב עתירה נוספת, העתירה מושא הבקשה דנן, במסגרתה עתר שוב כנגד ההחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות. בדיון שהתקיים ביום 3.11.2010 עמד בא כוח המשיב על הוצאת תעודת חסיון. לאחר הוצאתה של תעודת החסיון הגיש בא כוח המשיב עתירה לגילוי ראיה חסויה ובמהלך הדיון בה חזר בו מהעתירה והסכים להגשת החומר החסוי במעמד צד אחד. מעבר לחומר שהוצאה לגביו תעודת חסיון הוגשו לעיונו של בית המשפט לעניינים מנהליים גם ידיעות מאוחרות יותר שלא הוצאה לגביהן תעודת חסיון ונמסרו לעיונו של בית המשפט בלבד.

4.        בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי לפי ההלכה יש לבחון מעת לעת את תוקפו של המידע המודיעיני והיותו רלוונטי. בית המשפט לעניינים מנהליים ציין כי מאז החלטתו בעתירה הקודמת עברו למעלה מ-9 חודשים. סמוך לאחר מתן החלטתו הקודמת התקבלה ידיעה חדשה, שנחסתה תחת תעודת חסיון, ובמהלך השנה הנוכחית התקבלו ידיעות נוספות שלגביהן לא הוצאה תעודת חסיון והוגשו לעיונו של בית המשפט בלבד. בית המשפט לעניינים מנהליים ציין כי הידיעה החדשה מהשנה הקודמת היא ברמת מהימנות טובה ויש בה כדי ללמד על נכונות לסייע לאחרים בביצוע עבירה פלילית, ברם מדובר בידיעה מלפני מספר חודשים רב יחסית ועם חלוף הזמן לא נמצא לה חיזוק או מידע נוסף המלמד על התפתחות בעניינה ועל כן ספק רב אם לעת הנוכחית היא רלוונטית.

5.        באשר ליתר הידיעות ציין בית המשפט לעניינים מנהליים כי אמנם יש בהן כדי ללמד על מערכות יחסים עוינות בין מקורבים למשיב לבין אסירים אחרים וכן על חשש לפגיעות הדדיות במידה שיתקיים ביניהם מגע בין כותלי בית הכלא, אולם אין בהן כדי ללמד על חשש לפגיעה במשיב מחוץ לבית הכלא או פגיעה של המשיב באחרים שעה שיהיה בחופשה. עוד הדגיש בית המשפט לעניינים מנהליים כי אין במידע שהוצג ידיעות על המשך עיסוקו של המשיב בפלילים בעת האחרונה. לכן, קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי ההחלטה לשלול את חופשות המשיב אינה יכולה לעמוד ויש להתערב בה ולבטלה. עקב זאת הורה בית המשפט לעניינים מנהליים על ביטול ההחלטה בדבר סירוב החופשות והורה למשטרת ישראל ולשירות בתי הסוהר לשקול בחיוב את בקשות המשיב ליציאה לחופשה ללא שהנימוקים אשר היוו בסיס להחלטתם הנוכחית ישמשו שוב בסיס לכל החלטה שתתקבל.

      כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה דנן.

נימוקי הבקשה

6.        לטענת המבקשת - באמצעות בא כוחה, עו"ד א' סגל-אלעד - יציאת אסירים לחופשה היא פריבילגיה שהענקתה כפופה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים והיא ניתנת רק לאחר איזון בין רצונו של האסיר לצאת לחופשה לבין צורכי ההגנה על שלום הציבור. לטענת המבקשת דברים אלו יפים שבעתיים עת עסקינן באסיר המוכר כבעל קשרים עם ארגוני פשיעה ובעל היסטוריה ארוכה של סכסוכים אלימים ועקובים מדם עם משפחות פשע אחרות, שעה שהערכות המודיעין מצביעות על המשך מעורבות בפלילים בתוך בית הסוהר ועל סכסוכים עם אסירים אחרים.

7.        לטענת המבקשת, בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי יש צורך במידע קונקרטי ועל קביעה זו היא חולקת. לטענת המבקשת הערכת המסוכנות של אסיר המבקש להשתלב בסבב חופשות נעשית בהתאם לכלל הראיות המנהליות הרלוונטיות הקיימות, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ופרמטרים כלליים נוספים. לטענת המבקשת הערכת המסוכנות לצורך שילוב בסבב חופשות איננה, בדרך כלל, הערכת מסוכנות המלווה בראיות קונקרטיות המצביעות על סיכון קונקרטי הנשקף מאסיר זה או אחר בחופשה קונקרטית. לטענת המבקשת דרישתו של בית המשפט לעניינים מנהליים לראיות מסוג זה היא מוטעית ומרחיקת לכת. בהקשר זה מוסיפה המבקשת וטוענת כי ההלכה הפסוקה מורה שהערכת מסוכנותו של אסיר אין פירושה קיומן של ראיות מודיעיניות קונקרטיות כי אם "הערכה מתכללת".

8.        לטענת המבקשת העבירות בהן הורשע המשיב מצביעות על דפוסים של פעילות במסגרת ארגון פשיעה אשר מהם נובעת, בין היתר, מסוכנותו של המשיב היות שקיימת יריבות בין משפחתו לבין גורמים עבריינים בכירים. עוד טוענת המבקשת כי גם אם הידיעות עסקו בקשרים בתוך בית הכלא הן משליכות על קשרים מחוץ לבית הכלא.

תגובת המשיב

9.        לטענת המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד ד' יפתח - הבקשה אינה עומדת במבחנים הנוהגים למתן רשות ערעור בענייני אסירים. המשיב טוען כי החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים סבירה וניתנה לאחר עיון בחומר המודיעיני. בהקשר זה מוסיף המשיב וטוען כי החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים מתמקדת בנסיבות המקרה הקונקרטי ותו לאו. המשיב מציין כי הנתונים מלמדים על כך שהוא אסיר חיובי שאף זוכה לאמון רשויות הכלא וכי אם היה נתפס כחבר בארגון פשיעה לא היה מוצב במטבח הסגל, לא היה זוכה לביקורים פתוחים, לא היה מסתובב בצורה כמעט בלתי מוגבלת במתחם בית הסוהר ולא היה מתאפשר מגע לא מבוקר בינו לבין שאר האסירים. כמו כן טוען המשיב כי המידעים עליהם הצביעה המבקשת אינם מבססים טענה בדבר השתייכותו לארגון פשיעה. מעבר לכך, טוען המשיב כי הוא ואחיו הואשמו והורשעו באותו משפט ובאותן עבירות ונדונו לאותו עונש ואין מקום לאבחן ביניהם לעניין שילוב בסבב חופשות.

דיון והכרעה

10.      לאחר שעיינו בבקשה ובתשובה לה על כל נספחיהן וכן עיינו בחומר החסוי הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן למבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

11.      כידוע, ההלכה מורה כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)]. הלכה זו חלה גם כאשר עסקינן בפסיקתו של בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירות אסיר בנוגע לשילוב אסירים בסבב חופשות, ובמיוחד שעה שבית המשפט נותן החלטתו לאחר שעיין בחומר החסוי, שכן השאלה אם ישנה הצדקה לשלב אסיר פלוני בסבב חופשות אם לאו לאור מידע מודיעיני זה או אחר הינה שאלה פרטנית המתמקדת בנסיבותיו של האסיר הרלבנטי ותו לאו [ראו למשל: החלטתה של הנשיאה ד' ביניש ברע"ב 9990/07 יזראלוב נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 9.12.2007); החלטתה של השופטת ע' ארבל ברע"ב 5125/08 גרציאני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 8.7.2008); החלטתו של השופט א' לוי ברע"ב 1567/11 אביבי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.4.2011)].